בר מצווה
מאת: הרב יעקב לוי – רב בית הכנסת עתרי"ד ירושלים
לפי המסורת היהודית, עד גיל 13, ילד יהודי אינו מחויב לקיים את מצוות התורה. הוריו הם שחייבים להכין אותו למשימה זו. רבי יהודה בן תימא הוא המלמד אותנו בפרקי אבות פרק ה': "בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה לְמִצְוֹת" – בגיל שלוש עשרה, (חובה לקיים) את המצוות". בגיל 13 הופך הילד לבוגר ונעשה אחראי על מעשיו ועל קיום המצוות. בגיל הזה הוא נעשה חלק מהמניין, הוא עולה לתורה ואף רשאי לעלות כשליח הציבור ולהיות חזן.
עדות למעבר מילדות לבגרות ניתן למצוא בתורה עצמה, הן ביחס ליעקב ועשיו. והן ביחס לשמעון ולוי בני יעקב.
" וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כ"ה כ"ז). לפי המדרש, יום זה היה היום בו מלאו לאחים שלוש עשרה שנה. כל אחד בחר בדרכו וכל אחד מהם נקרא "איש" [אדם האחראי למעשיו] – עשו איש השדה ויעקב איש השלום.
על שמעון ולוי כתוב: " וַיִּקְחוּ שְׁנֵי-בְנֵי-יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ " (בראשית ל"ד, כ"ה). המכונה "אדם", מלמדים אותנו חכמינו ששניהם היו בני שלוש עשרה.
גם דוד המלך השתמש במילה "איש" כאשר פנה בציוויו האחרון אל בנו שלמה ואמר לו: "אָנֹכִי הֹלֵךְ, בְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ; וְחָזַקְתָּ, וְהָיִיתָ לְאִישׁ". (מלכים א ב, ב).
בגיל זה מכונה הפרט "איש", כי הוא בוגר דיו להיות אחראי על מעשיו, ולכן מוטלת עליו החובה לקיים את מצוות התורה.
לעומת זאת, גילה הבוגר של ילדה מוקדם יותר: בגיל שתים עשרה היא מתבגרת ועליה לכבד את מצוות התורה. אולם, יש הבדל גדול בין הילד לילדה. ודאי, שניהם יצטרכו לקיים את כל מצוות " לא תעשה" (365 במספר). אבל לגבי המצוות ה"עשה" (248 במספר), הבנות יחויבו לקיים רק את המצוות שאין להם זמן מוגדר (למשל מזוזה, השבת אבידה, ברכת המזון…).
הראשונה מבין 613 המצוות שעל ילד בר מצווה לקיים עם כניסתו לחייו כ"איש" היא קריאת שמע בתפילת ערבית בערב שלפני היום בו הוא יניח תפילין בפעם הראשונה.
אכן, לפי לוח השנה היהודי, היום מתחיל מצאת הכוכבים שבערב לפני. " וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד ". (בראשית א', ה'), הערב מתחיל לפני הבוקר. כך, מיד עם רדת החשיכה, מגלה הבר מצווה את נחישותה לקיים את התורה. זו הסיבה שגם התלמוד, הבסיס לכל התורה שבעל פה, מתחיל בשאלה: "מאמתי קוראים שמע ישראל בערבית "
המצווה הראשונה שמייחדת את יום הבר מצווה הזה היא כמובן החיוב במצוות הנחת התפילין. אולם, מכיוון שהנחת תפילין מצריכה תרגול מסוים, מקובל שהנער יתחיל להניח אותן לפני תאריך יום הבר מצווה.
החל מיום בר המצווה והלאה, לפני שיכרוך הנער את הרצועות סביב ידו, הוא יאמר את הברכה הבאה:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין"
על תפילין הראש יוסיפו יוצאי עדות אשכנז את הברכה הבאה:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִלִּין"
האירוע השני אותו מציין בר המצווה הוא העלייה לתורה. בפעם הראשונה בחייו יעלה בר המצווה לתורה ביום שני או חמישי ושוב בשבת שלאחר מכן. ברגע הזה, כל המתפללים בבית הכנסת קשובים לקריאה בתורה אותה למד והכין הנער במשך ימים ארוכים.
2 מצוות אלו, הנחת התפילין והעלייה לתורה מכניסים באופן רשמי את הנער לתוך ה"קהל" והוא נעשה חלק בלתי נפרד מעם ישראל.
הביטוי בר מצווה או בת מצווה מעיד על קשר קבוע ובלתי משתנה בן הנער והנערה לבין המצוות [ממש כמו שהבן תמיד יהיה הבן של הוריו והבת תמיד תהיה הבת של הוריה]. לעומת זאת, משתמשת ההלכה בביטוי בעל או בעלת עבירה/תקלה לתיאור איש או אישה שחוטאים. הקשר בין ה"איש" או ה"אישה" למצוות הוא קבוע ונצחי אולם הקשר לחטא הוא זמני ובר תיקון.
יהי רצון שנזכה כולנו לחוג את בר ובת המצווה בשמחה ובטוב לבב.
מזל טוב מעמותת עתרי"ד.
מאת הרב יעקב לוי – רב קהילת עתרי"ד בירושלים